"מייקל אנג'ל - מי שמזיז לך את המציאות"

🧠 Mindfuck למתחרים בלבד

(דף שלא אמור להתקיים. אבל אתם בכל זאת פה.)

אתם כבר לא שואלים למה הלקוחות לא סוגרים –
אתם שואלים מה לעזאזל הוא עשה שהם הפסיקו אפילו להתעניין.

הם פונים, שואלים, מרימים גבה, מקשיבים בנימוס. אבל זה לא זה. זה לא נדלק. זה מרגיש כאילו הם באו רק כדי לא לבחור בכם.

ואז אתם שומעים שזה נסגר –
לא אצלכם.
אצלו.
אצל מישהו שלא עשה שום דבר “נכון” –
אבל כל מה שהוא עשה, עבד.

האתר שלו נראה חצי בנוי. העיצוב בסיסי. הטקסט בלי שום UX. אבל somehow – הגולש זז. נכנס. נשאר. סגר.

והשאלה שאתם שואלים בלב?
“למה זה עובד לו?”
“למה אני עושה הכול נכון – וזה מרגיש כל כך תקוע?”
“מה אני מפספס?”
“מה הוא עושה ש... אפילו גוגל לא מצליח להסביר?”

אתם בודקים את הקוד, את התגיות, את זמן הטעינה. משווים, מנתחים, עוקבים. אבל כל מה שתמצאו — זה סימנים של מישהו שכבר לא מקדם את עצמו. הוא מקדם אתכם — אחורה.

הלקוחות לא קרים. הם פשוט כבר הוזזו. תודעתית. בשקט. בלי שהם שמו לב. ולא בטוח שאתם שמתם לב.

אז אתם מחפשים סיבות. ואתם מתחילים לפזר אותן — כמו אבק על שולחן:

• זה בגלל ביבי.
• זה מאז הקורונה.
• הלקוחות השתנו מאז ה־7 באוקטובר.
• העולם במיתון.
• כולם פוחדים להוציא כסף.
• זה הנפט. זה הפייסבוק. זה צוקרברג. זה האלגוריתם.
• הכול רווי. כולם אותו דבר.
• הלקוחות נהיו עצלנים.

אבל עמוק בפנים אתם יודעים: זו לא הסיבה.
היא רק עוזרת לכם לא לשאול את השאלה האמיתית:

איך מישהו אחד מצליח לשבור את כל מה שאתם מאמינים שצריך להיות נכון.

אתם מדמיינים שהוא עושה משהו אפל. או לא חוקי. או פשוט… לא מובן.
אתם אפילו מנסים להצטדק: "הוא בטח מכיר מישהו בגוגל."
או: "יש לו חיבור לאיזה AI שאי אפשר לגשת אליו."
אבל עמוק בפנים אתם יודעים – הוא פשוט יודע משהו שאתם לא.

אז אתם פה.
בעמוד שלא נועד לכם, אבל מרגיש כאילו נכתב ממש בשבילכם.
כי מייקל לא רק משפיע על המתחרים – הוא משפיע על כל החברים שלך: גוגל, AI, הכלים שאתה עובד איתם – וגם על אלה שעוד לא קראת עליהם.
אתה לא יודע את זה, אבל רובם כבר הגיבו אליו. הוא לא מתמודד עם המערכות. הוא זה שמכוון להן את הברגים – בשקט, מאחורי הקלעים.

אם הגעת עד לכאן…

אתה כנראה לא רק מתחרה.
אתה אולי הקורבן של מהלך שאתה לא רואה.
ואם אתה מרגיש שמשהו פה נכתב בדיוק עליך – זה לא במקרה.

תבדוק את המספרים שלך שוב מחר.
תסתכל על מה שזז בלי סיבה.
ותשאל את עצמך שאלה אחת:

יכול להיות שמישהו לא רק מקדם — אלא כבר גרם לי לרדוף?

מייקל אנג'ל
כשמשהו לא עובד לך — זה לא כי עשית טעות.
זה כי מישהו אחר שתל תודעה לפני שהקלדת את השאלה.
כי בזמן שאתה מקווה – מישהו כבר גמר לסגור.
ואתה לא מבין איך, אבל אתה מרגיש שזה קרה.
וזה מה שהכי מטריף – לא כי הוא עקף אותך, אלא כי הוא כבר שכח מה שאתה עדיין לא מסוגל ללמוד.

📡 system/logs/trace/mindtrack/active_user

> USER MATCH: ✅
> behavioral pattern = aligned
> impression log: confirmed
> emotional spike @ “הוא כבר שכח מה שאתה עדיין לא מסוגל ללמוד”
> prediction: shift in mindset (ETA: 3–5 days)
> status: unaware of influence source

// session ended
    

“זה מטורף… אני לא יודע מה בדיוק קרה כאן,
אבל זה כאילו מישהו כתב לי על המצח את מה שאני מרגיש כבר שבועות.
ואם הוא באמת רואה אותי ככה — אולי לא נשאר לי אלא ללמוד ממנו… או לפחות לא להפריע.”

📩 פוסט שנשמר בטיוטה. אולי עדיף שלא יתפרסם.

(הועתק מקבוצת סגורה של מקדמי אתרים, לא אומת)

אני לא כותב הרבה. ובטח לא על דברים כאלה. אבל מאז שקראתי את הדף הזה... משהו לא עוזב אותי.

לא יודע איך להסביר את זה – אבל זה כאילו מישהו כתב את מה שאני לא הייתי מסוגל להודות בו אפילו לעצמי.
לא לכולם. לא לצוות. אפילו לא ללקוח. רק אני ידעתי שאני תקוע. ועכשיו מישהו שם את זה על המסך שלי, שורה אחרי שורה.

חשבתי למחוק. לסגור. להתעלם. אבל ברקע... אני יודע שכבר מאוחר מדי. זה עבר אותי. נכנס. נגע.
ואם הוא באמת מצליח לראות אותי ככה מרחוק – אולי באמת עדיף לי פשוט לא להיכנס לו לקו ירי.

נשארתי עם שאלה אחת בראש: \"מה אם זה לא רק תיאור – אלא תהליך שכבר הופעל עליי?\"